כתבה שפורסמה זה בעיתון "פוסטה" עתה עוסקת במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה והסתיים בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע: לאחר שאשתו הגישה נגדו תביעת גירושין, האב טען כי שלושה מארבעת ילדיו אינם שלו. בית הדין הרבני קיבל את עמדת עורכות הדין של האם ונציגת היועמ"ש, ודחה את התביעה, בין היתר בנימוק שהטענות הועלו רק לאחר הגשת התביעה, וללא ראיות כנדרש.
א', גרושה ואם לארבעה מאזור הדרום, הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך, בה ביקשה מבית המשפט לקבוע תשלום מזונות זמניים. לכאורה, מדובר בהליך שכיח, אלא שבדיעבד הסתבר כי מדובר היה רק ביריית הפתיחה לדרמה של ממש, שהסתיימה השבוע בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, שם באופן נדיר הפרשה נדונה בפני הרכב מורחב של חמישה דיינים (!).
התפתחות משמעותית ראשונה בפרשה חלה כאשר בעלה לשעבר של א' הגיש לבית המשפט כתב הגנה, בו טען במפתיע כי שניים מתוך ארבעת ילדיו הקטינים אינם שלו בכלל, ולכן הוא אינו מחויב לשלם את מזונותיהם.
בשלב זה של ההליך, הפרקליטות של א' החליטו לפנות לבית הדין הרבני ולבצע "כריכה" – הליך הנותן סמכות לבית הדין הרבני לדון באופן בלעדי בכל הנושאים הנלווים לתביעת הגירושין, למעט נושא בו כבר החלו לדון בבית המשפט לענייני משפחה.
במקרה של א', עו"ד זגורי ועו"ד שקד כרכו בתביעה שהוגשה לבית הדין הרבני את כל הנושאים הקשורים, בכלל זה משמורת, הסדרי שהות, איזון משאבים, כתובה, גירושין, ולמעשה – כל הנושאים הקשורים לגירושי בני הזוג, למעט נושא המזונות. זאת מאחר וכאמור – א' פתחה בהליך יישוב סכסוך ובקשה למזונות זמניים בבית המשפט לענייני משפחה.
בדיוק לפני שנה, באפריל 2021, הסתיימו הליכי הגירושין וניתן הגט. נקבעו מזונות קבועים, חלוקת רכוש וגם איזון משאבים. כך למשל נקבע בין היתר, כי ביתם של בני הזוג לא יימכר עד שאחרון הילדים יהיה בן 18.
תם אך לא נשלם. בנובמבר 2021 הגיש האב לבית הדין הרבני תביעת בירור יוחסין, בה דרש לבצע בדיקת רקמות לשלושה מתוך ארבעת ילדיו. לטענתו, הוא גילה כי אשתו בגדה בו וילדיו (בגילאי 3-11), אותם גידל כאב, אינם שלו. האב טען כי יש לחשוף את ההורה הביולוגי של הקטינים, בין היתר לטובתם, מאחר שמדובר בזכות יסוד של ילד – לדעת מיהו אביו.
לדיונים בבית הדין הרבני הצטרפה נציגה ממשרד היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד עינב יוסף כהן, כדי לייצג את ילדי בני הזוג ולהביע את עמדת היועמ"ש בנוגע לתביעת האב. לדבריה, לפי חוק המידע הגנטי, לא ניתן לערוך בדיקת רקמות אלא רק לפי צו של ערכאה שיפוטית. היא הוסיפה כי מאחר שהאב לא הציג צו כזה, אין מדובר בראיה.
כמו כן כתבה עו"ד כהן כי גם במידה והאב ביצע בדיקה גנטית עצמאית, הרי שללא בקרה – מדובר בבדיקה לא אמינה ובכל מקרה אינה נחשבת כראיה. לפיכך, כתבה עו"ד כהן, עמדת היועמ"ש היא כי יש לדחות את התביעה לערוך לקטינים בדיקת אבהות.
בשלב זה של ההליך המשפטי, שהיה השלב האחרון, הצטרף לעו"ד זגורי ועו"ד שקד גם אלעד אמסלם, טוען רבני.
את החלטתם הסבירו הדיינים במספר נימוקים הלכתיים. בין היתר ציינו, כי אמנם לפי ההלכה לאב יש את הכוח להתכחש לכך שילדיו שלו, אולם מאידך גיסא – ישנן מגבלות על כוחו לעשות זאת. במקרה זה, קבעו הדיינים, האב השמיע לראשונה את הטענות רק לאחר שאשתו פתחה נגדו בהליכים משפטיים, ולפיכך הוא בעל אינטרס לטעון את שטען. הדיינים ציינו כי מי שגידל את ילדיו במשך שנים רבות, ללא כל טענות בסוגיית האבהות, ואף שימש סנדק לאחד מבניו, אינו יכול לפתע לטעון אחרת, ואם הוא עושה זאת ללא ראיות קבילות – הרי שהדבר מצביע על חוסר אמינות.
בתום דיון בן שש שעות החליטו הדיינים, בראשותו של אב בית הדין הרב אליהו אריאל אדרי, לדחות את תביעת האב. בפסק הדין הבהיר בית הדין הרבני כי לאב יש זכות הלכתית להצהיר כי הילדים שילדה אשתו אינם בניו או בנותיו. עם זאת, מאחר והצהרה זו טומנת בחובה השלכות מרחיקות לכת כלפי ילדיו, קיימים לזכותו זו גים שנועדו להבטיח כי ההצהרה נובעת מידיעות ברורות ומוצקות ולא מאינטרסים זרים. במידה וניתן להטיל דופי באמינות הצהרתו של האב, הרי שהצהרתו תהיה בלתי קבילה ולא תשפיע על מעמד הקטינים.
הסייג הראשון שצוין בדברי בית הדין הרבני הינו כלל "אי סתירת החזקה". לפי ההלכה היהודית, ישנה חשיבות גבוהה לאופן ההתייחסות הראשוני של האב כלפי ילדיו, בפרט כשזה נעשה בצורה עקבית לאורך שנים, וזה הנקרא בהלכה "חזקה". כלומר: דבר שהוחזק כבר בצורה מסוימת, לא ניתן לסתור אותו על סמך הצהרה בלבד.
לפי פסק הדין, העובדה שאב שהחזיק את ילדיו כבניו שלו, הכניסם לברית, כלכל אותם ודאג לכל צרכיהם במשך שנים, ופתאום "התעורר" לטעון שאינם ילדיו, היא עצמה הסיבה שאינו נאמן כלל לטעון נגד העובדה שהחזיקם כילדיו במשך שנים. למעשה, קבעו הדיינים, בהצהרתו האחרונה סותר האב את התנהגותו במשך השנים כלפי ילדיו, ולכן קיים חשש שמאחורי הצהרתו עומד אינטרס המניע אותו להצהיר כך. או במילים אחרות – ההצהרה הזו באה לאוויר העולם רק לאחר ש-א' הגישה נגד בעלה תביעת הגירושין – ולכן הצהרתו אינה קבילה.
הסייג השני העולה מקביעת בית הדין הינו שהצהרת האב צריכה להתבסס על ידיעה ודאית, על נתונים ועובדות שהתבררו לו, ולא על סמך השערות בעלמא. אמירה או הצהרה שכזו, לאור השלכותיה הקשות, צריכה להתבסס על נתונים ברורים ולא להישען על כרעי התרנגולת בצורת שמועות או אמירות חסרות בסיס. בית הדין אף אימץ את עמדת היועמ"ש, לפיה בדיקת די-אן-איי פרטית אינה קבילה ואין לה שום משקל, בטח אם לא נעשתה דרך צו שיפוטי ועל ידי מומחים שמונו על ידי בית הדין.
לכתבה המלאה
: