פסק דין

בבית הדין הרבני האזורי אשקלון

לפני כבוד הדיינים:

הרב מאיר כהנא – אב"ד, הרב שלמה צרור, הרב גודיס דניאל

הנדון: מזונות ילדים, מזונות ילדים

פסק דין

רקע

הצדדים נשואים מתאריך 11.9.2000. לצדדים שתי בנות, שהקטינה בהן כיום בת 17.

הצדדים בתהליכי גירושין כבר זמן רב.

האב הגיש כתב תביעה בתאריך 16.9.2024 על ניכור הורי של הבת הקטינה טוהר, ושהיא מסרבת להיות איתו בקשר, ודרש להפנות את הצדדים לעו"ס כדי לחדש את הקשר עמה, ולפטור אותו ממזונות הבת עד לחידוש הקשר עם הבת.

האם הגישה גם כתב תביעה בתאריך 31.10.2024, ובו נכתב כי האב חדל לסייע בכלכלת האם והבת החל מחודש 9.2024, ותבעה לצורכי הקטינה סך 2,932 ₪. בדיון מתאריך 26.11.2024 טענה ב"כ האב כי האב לא משלם מזונות לקטינה משום שהיא מסורבת קשר. האב פנה למדריכת ההורים תכלת גונר צרפתי, שכתבה לביה"ד כי האב מעוניין בהדרכה, ומבוקש מביה"ד לעזור לאב לחדש את הקשר עם הקטינה. בהחלטתו, מתאריך 27.11.2024, קבע ביה"ד כי האב ישלם מזונות בסך 1,300 ₪ לחודש, מתאריך 16.9.2024 ועד לתאריך 30.6.2025. יחד עם זאת, הבהיר ביה"ד, כי אם יקבל ביה"ד את טענת האב לסרבנות קשר מצידה של הקטינה, אפשר שיבוטל חיוב המזונות למפרע, והאם תידרש להשיב את הכספים שקיבלה מכח סעיף זה, ועליה להיערך לאפשרות זו. כמו כן, קבע ביה"ד, כי יחידת הסיוע תבחן אפשרות לסייע לצדדים בתהליך חידוש הקשר של הקטינה עם האב. עוד נקבע, כי חוסר שיתוף פעולה של האם בחידוש הקשר, תתפרש כסרבנות קשר, על כל המשתמע מכך.

בתאריך 27.11.2024 הציג האב אישור ממדריכת ההורים גב' צרפתי, כי הוא פנה להדרכה הורית למטרת חידוש הקשר עם בנותיו, וכי היא מעריכה כי תידרש סידרה של מפגשים לצורך מתן כלים וכו', וכי נראה כי האב משתף פעולה.

בדיון נוסף, בתאריך 4.6.2025, טענה ב"כ האב כי אין שום קשר עם הבת, וכי נשלחו לביה"ד מס' בקשות לחידוש הקשר, וכן באמצעות גב' צרפתי הנ"ל, אולם הבת מסרבת לכל קשר עם האב, והם דורשים לבטל את המזונות, הואיל וניתוק הקשר הוא תוצאה של ניכור הולך ומתמשך. האם טענה, כי הקטינה היתה חשופה לבגידת האב, וכי היא איננה רוצה קשר עם האב, ובבירור המקצועי שביה"ד הפנה אותם, קבעו אנשי המקצוע כי הבעיה לא באם אלא בבת. בהחלטתו מאותו יום, הורה ביה"ד על הגשת סיכומים.

טענות הצדדים

טענות האב

1. הקטינה מסרבת לחידוש הקשר, ולטענתו, האם ממרידה את הקטינה כנגדו, והיא בת מנוכרת.
2. מסירובה של האם להצעתו להמשיך בתשלומי המזונות ישירות לקטינה, ניתן לראות עד כמה האם אטומה לרצונו לחדש את הקשר עם הקטינה.
3. בהתאם למס' פד"רים, אין הוא חייב במזונותיה, ועל כן תובע לבטל את חיוב המזונות הנ"ל, ולהשיב לו את הכספים שהעביר, בהתאם להחלטת ביה"ד מתאריך 27.11.2024.

טענות האם

1. מכחישה את טענתו של האב, כי היא הגורמת לסרבנות הקשר של הקטינה, אדרבה, היא פועלת לחידוש הקשר. צורפה כראיה תכתובת עם הקטינה מתאריך 13.12.2024 (חודשיים לאחר שהגישה תביעה למזונות הקטינה).
2. ניתוק הקשר אינו תוצר של הסתה, אלא מעשיו של האב הביאו לנתק זה.
3. האם צירפה חוו"ד של העו"ס לס"ד מתאריך 3.9.2024, כי הקטינה חשופה לסכסוך בין ההורים, ויש לה אכזבה ופגיעה באמון בעיקר כלפי אביה. עוד נכתב בחוו"ד כי הם סבורים כי טרם הבשילו התנאים לחידוש הקשר, וכל ניסיון ללחוץ לחידושו עלול להביא התרחקות.
4. צויינו כמה פד"רים לסימוכין.

הכרעה

לפנינו קטינה כבת 17, שלדברי שני ההורים מסרבת ליצור קשר עם האב. לדברי האב, הקטינה מוסתת ע"י האם ונחשבת כבת מנוכרת. לדברי האם, הניתוק בין האב לקטינה נגרם בעקבות בגידת האב עם אשה זרה. יצוין כי האב מכחיש את דבר הבגידה, ובפסק דין בתיק תביעת הגירושין ציין ביה"ד שהבגידה לא הוכחה. האב פנה לביה"ד וגם למטפלת מקצועית לקבל הדרכה הורית לחידוש הקשר, אולם התקבל דיווח, כי הקטינה איננה מעוניינת בחידוש הקשר.

הואיל והקטינה מסרבת לחידוש הקשר עם אביה, אין האב חייב במזונותיה, משום שהקטינה חייבת בכיבוד אב ואם, ואין האב חייב במזונות בת שהינה בגירה בת 17 מתורת צדקה. וממילא, כך הדין אף אם יוכח כי סירובה נובע מחמת נקיטת עמדה מצד עצמה בהצטרפות לעמדת אמה בטענת הבגידה.

לפיכך, קובע ביה"ד כי:

1. האב פטור ממזונות הקטינה טוהר, עד שיחודש הקשר ביניהם.
2. על האם להשיב את המזונות ששילם האב מתאריך 16.9.2024-30.6.2025 (תשעה חודשים וחצי בסך 12,350 ₪) בהתאם להחלטת ביה"ד מתאריך 27.11.2024.

נימוקי ההחלטה

כתב הרמב"ם (פכ"א מאישות הל' יז-יח) וז"ל, ואין מפרישין את הבן מן האם עד שיהיה בן שש שנים וכו' ואחר שש שנים גמורות יש לאב לומר אם הבן אצלי אתן לו מזונות ואם אינו אצלי איני נותן לו כלום. והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש. כיצד, אם היה האב ראוי לצדקה, מוציאין ממנו הראוי לה אפילו בעל כרחו, וזנין אותה והיא אצל אמה וכו' ואביה זן אותה משום צדקה. ע"כ. וכ"כ הטושו"ע (סימן פב ס"ז). וכתב החלקת מחוקק שם (סק"ט) דהאי דאמרינן שיכול האב לומר כשהבן יותר מבן שש, שאם אין הבן אצלי, איני נותן לו כלום, מיירי שהבן אינו רוצה להיפרד מאמו, ולכן יש לאב לומר שאין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאינו שומע בקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים שעלי לחנכו בהם. ע"כ. ולפי זה גם בנידון דידן שהבת איננה שומעת בקול אביה, אינו חייב במזונותיה.

ומרן הראש"ל הרב עובדיה יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"ח חאה"ע (סימן כב) נשאל גם בבת שהיתה מסרבת לכל קשר עם אביה, והביא דברי הרמב"ם ומרן השו"ע הנ"ל, וכתב, שכיון שהאב חייב גם בחינוך בתו, כל זמן שמסרבת הבת לכל קשר עם האב, אינו חייב במזונותיה בתורת צדקה, וזאת גם לאחר תקנת הרה"ר לישראל שהאב חייב במזונות בניו עד גיל ט"ו שנים, משום שתקנה זו לא באה להפקיע שיסוד החיוב של המזונות הוא מתורת צדקה.

וכתב שם (אות ב), שלכאורה נידון זה תלוי במחלוקת המהריב"ל (ספר א כלל יא סימן נו) ומהרשד"ם חאה"ע (סימן קכג), אם האב חייב במזונות בתו גם אם תלך האם לעיר אחרת, שמהריב"ל כתב שהאב חייב במזונות הבת, ולפי"ז גם בבת המסרבת להיפגש עם אביה חייב במזונותיה, ולדברי מהרשד"ם פטור ממזונותיה, כיון שאינו יכול לחנכה, והביא שהרדב"ז בתשו' ח"א (סימן שס) פסק כדברי המהרשד"ם, וכ"כ בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א (סימן קי), וכ"כ בשו"ת לב מבין חאה"ע (סימן קלח). ומלבד זאת, כתב לחלק בין בת היוצאת עם אמה למקום אחר, לבין בת המסרבת להיפגש עם אביה.

ושוב הביא שם (אות ג) דברי הפוסקים, היכא שכבר יצאה האם עם הבת לעיר אחרת, שהכנה"ג (סימן פב הגה"ט אות לב) כתב שגם למהרשד"ם האב חייב במזונות הבת, ולפי"ז יש לומר אף כאן שבדיעבד אינה נפגשת עם האב, חייב האב במזונותיה. אלא שהביא מש"כ בשו"ת הלכה למשה חאה"ע (סי' כג) שמצא פסק דין מהגאון רבי שאול ישועה אבוטבול שאפילו הוציאתה אמה לעיר אחרת אין האב חייב במזונותיה של הבת, ובפרט שהאב יכול לומר קים לי כדעת הפוסקים הפוטרים ממזונות הבת, ושכן כתב בשו"ת דברי יוסף בירדוגו חאה"ע (סי' פו). והוסיף מרן הראש"ל ז"ל שכן בבת השונאת את אביה ומסרבת בתוקף להיפגש עמו. ולכן גם בנידון דידן אין לחייב האב במזונות הבת, ובפרט שהיא בגיל 17, וידועה דעת מרן הראש"ל ז"ל שלאחר ט"ו שנים אין תוקף לתקנת הרה"ר לישראל בחיוב מזונות הילדים, ועל האם להשיב את דמי המזונות וכנ"ל.

הרב דניאל גודיס – דיין

קראתי את דברי חברי הרה"ג גודיס שליט"א, והנני מצטרף למסקנתו, כי בנדון דידן, דין תביעתה של האם לחיוב האב במזונות בתו – להידחות, ועל כן האם חייבת להשיב לאב את סכום המזונות שקיבלה מכוח פסיקת ביה"ד מיום 27.11.2024.

אוסיף, כי בראיית פני עתיד, טוב יעשה האב אם ינקוט בדרך של לפנים משורת הדין, יימנע מגביית ההחזר מן האם, וימשיך לשלם מזונות לבתו. הנני מעריך ומקווה, כי לאחר סידור הגט, ככל שיתרחקו הצדדים מהליך הגירושין הקשה, וככל שתתבגר הבת ותצא לדרך עצמאית ולהקמת משפחה משלה, כן תפחת עוצמת הסכסוך בין הצדדים ויבשילו התנאים לחידוש הקשר בין האב לבתו. או אז תבחן הבת במבט לאחור את הדרך שבחר אביה בייחסו אליה, והחלטה של האב להמשיך לתת לה את דמי המזונות לפנים משורת הדין, תוכל לסייע לאב להביע בפני בתו את אהבתו אליה, שאינה תלויה בדבר.

הרב מאיר כהנא – אב"ד       הרב שלמה צרור – דיין

ניתן ביום ח' בטבת התשפ"ו (28/12/2025).

העתק מתאים למקור

הרב עקיבא צדקיהו, המזכיר הראשי

נחתם דיגיטלית ע"י הרב שלמה צרור בתאריך 28/12/2025 09:08