| ב"ה | תיק 969743/11 |
בבית הדין הרבני האזורי אשקלון
לפני כבוד הדיינים:
הרב מאיר כהנא – אב"ד, הרב שלמה צרור, הרב גודיס דניאל
| התובע: | ת"ז | (ע"י ב"כ טו"ר אלעד אמסלם) | ||
| נגד | ||||
| הנתבעת: | ת"ז | (ע"י ב"כ טו"ר עקיבא נאמן ) |
הנדון: גירושין
פסק דין
בפני ביה"ד תביעת הבעל לחיוב האשה בגירושין ללא כתובה וללא מזונות אשה, ולחלוקת רכוש באופן שאינו שוויוני.
האשה טוענת לשלום בית, ובא כוחה טוען כי אם יראה ביה"ד לנכון לחייבה להתגרש, יהיה על ביה"ד לחייב את הבעל לשלם את מלוא כתובתה בסך 1,000,000 ₪, ואת מזונותיה בתקופת הפירוד, וכן לחלוק את הרכוש באופן שוויוני.
בפני ביה"ד תביעה נוספת לביטול מזונות הבת הקטינה שאינה בקשר עם אביה, אך פסק דין זה אינו עוסק בתביעה זו.
בפתח הדברים נציין כי פסק דין זה ניתן בקצרה בשל שינויים בהרכב ביה"ד, המקשים על השלמת נימוקי פסק הדין בפירוט.
רקע עובדתי ומשפטי בקצרה
הצדדים נישאו בשנת תש"ס (2000) ולהם שתי בנות, אחת בגירה ואחת כבת 17 שנה.
ביום 7.9.2023 הגיש הבעל בקשה ליישוב סכסוך, וביום 6.11.2023 הגיש תביעת גירושין, וכרך אליה תביעות בענייני הילדים ומזונותיהם ובעניין הרכוש.
בדיון ביום 21.12.2023 הפנה ביה"ד את הצדדים לייעוץ לצורך מתן חוות דעת באשר לסיכוי להשיב את השלום אל ביתם, ובמקביל המליץ ביה"ד לצדדים לפעול להשגת הסכם כולל, או לפחות הסכם חלקי הכולל הסכמה לגירושין, ודיון בשאר התביעות לאחר סידור הגט.
ביום 11.3.2024 הגיש הבעל בקשה לסגירת התיק עקב שלום בית, וביה"ד נענה לבקשתו וסגר את התיק.
ביום 20.6.2024 חזר הבעל והגיש תביעת גירושין, היא התביעה שבפנינו.
כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 16.9.2024, כרך הבעל לתביעתו תביעות נוספות בעניין הילדים ומזונותיהם ובעניין הרכוש. כשלושה ימים אחר כך, ביום 19.9.2024 הוסיף גם תביעה בעניין מזונות האשה, וביום 30.4.2025 הגיש תביעה למתן פסק דין הקובע כי האשה אינה זכאית לכתובתה.
האשה מצדה הגישה ביום 31.10.2024 תביעות למזונותיה ולמזונות הבנות.
לאורך ההליך הוגשו תביעות נקודתיות נוספות למתן צווים ולביטול החלטות, אך אין תביעות אלו משפיעות על פסק דין זה, ועל כן אין ביה"ד רואה צורך לפרטן כאן.
הבעל עזב את הבית באמצע שנת 2023, חזר לתקופה קצרה מאד למגורים בבית, ועזב שוב בחול המועד פסח תשפ"ד, בחודש 4/2024.
עיקרי טיעוני הצדדים
עיקרי טענותיו של הבעל הן, שהחיים עם האשה בלתי אפשריים מכיוון שהיא חושדת בו בבגידה לאורך שנים ארוכות, מעליבה ומשפילה אותו, והיא זו שדחפה אותו לעזוב את הבית ולהתגרש. עוד טען הבעל כי האשה שלחה איש אלים לאיים עליו. עוד טען כי האשה מורדת מיחסי אישות שנים ארוכות, והיא אף נהגה להשתמש במניעת יחסי אישות כעונש כלפיו. לטענות אלו מצטרפים הנימוקים ההלכתיים של מאיסות מבוררת, ופירוד ממושך.
עיקר טענתה של האשה כנגד הבעל הוא לבגידה מתמשכת, ולעזיבת הבית ללא הצדקה. לפי טענה זו, אין להתייחס אל המאיסות כמבוררת, מכיוון שהמאיסות היא רק כיסוי ל"נתן עיניו באחרת", ואין להתחשב בפירוד הממושך, שהוא תוצאה של החלטה חד צדדית של הבעל לקבוע עובדות בשטח. האשה מכחישה את טענת המרידה, וטוענת כי יחסי אישות התקיימו בין הצדדים באופן רציף עד שהבעל עזב את הבית.
בתגובה לטענת הבעל על איומים באמצעות אדם אלים, טוענת האשה כי המאיים הוא הגרוש של בת זוגו של הבעל, וכל איומיו על הבעל היו ביוזמתו, וללא קשר אליה. היא הודתה שהיה שיח בינה לבין המאיים הנ"ל, אך טענה שהמאיים הוא שיצר עמה את הקשר לאחר שנודע לו שגרושתו מתרועעת עם הבעל, והיא, האשה, לא שיתפה עמו פעולה ולא ידעה על כוונתו לאיים על הבעל.
בתגובה לטענת הבגידה, נציין כי הבעל הודה בפני ביה"ד בדיון בתיק הקודם, ביום 21.12.2023, שיש לו בת זוג. אך הוא טען שהקשר עמה נוצר רק אחרי הפירוד ורק אחרי הגשת התביעה לגירושין.
בענייני הרכוש, אין לצדדים נכס משותף, והם מתנהלים בחשבונות בנק נפרדים. הרכוש היחיד הממתין להכרעת ביה"ד הוא איזון המשאבים, אשר בעניינו הוגשה חוות דעת אקטואר לביה"ד ביום 21.4.2025. בהחלטה מיום 8.6.2025 קבע ביה"ד כי הואיל ואין לצדדים השגות באשר לנתונים ולחישובים שבחוות הדעת, והמחלוקת היא רק בשאלת אופן החלוקה, שוויונית או לא, על כן ניתן לחוות הדעת תוקף של פסק דין הצהרתי באשר לרכוש הצדדים, כך שלאחר מתן פסק הדין באשר לאופן החלוקה, לא יהיה עיכוב נוסף בדיון על חוו"ד האקטואר. סכום האיזון שקבע האקטואר בדרך של היוון הוא 217,549 ₪, שישלם הבעל לאשה.
דיון והכרעת הדין
טרם הכרעת הדין, יש להקדים כי במציאות שבה טוען בעל להתנהגות קשה של אשתו, ישנן שתי מדרגות בהלכה. המדרגה הראשונה היא של "אשה רעה", שעליה נאמר בגמרא בפירוש, שיש לה כתובה. גם אשה הצועקת על בעלה ומתנהגת עמו בדרך שאינה ראויה, אינה מפסידה בכך את כתובתה. אך יש מדרגה שניה, והיא מציאות שבה החיים ביחד אינם אפשריים עוד, כגון באשה המגישה נגד בעלה תלונות שווא. מציאות זו מכונה בהלכה "אין אדם דר עם נחש בכפיפה", מפני שבמציאות זו לא ניתן בכלל לקיים חיים משותפים, שהרי בכל רגע נתון עלול הבעל להיות מותקף בתלונה נוספת, ולמצוא את עצמו מסכן את עתידו האישי והציבורי.
בנדון דידן, ביה"ד התרשם כי החיים של הבעל עם האשה יצאו מגדר "אשה רעה" שיש לה כתובה, והגיעו לכדי מצב של "אין אדם דר עם נחש בכפיפה", המחייב בגירושין, תוך הפסד הכתובה. גם התיאורים שתיארו הצדדים בדיונים, וגם אופן ההתייחסות של האשה כלפי הבעל באולם ביה"ד אל מול עיני הדיינים, אינם מותירים מקום לספק באשר לעמדתה התוקפנית כלפיו, העטופה במילים נטולות כוונה, של קריאה לשלום בית. עם זאת, אם מדובר בהתנהגות שהיא תוצאה של בגידתו של הבעל, הרי שהבעל התחייב בכתובה עם בגידתו, מדין "רועה זונות", ואין האשה מפסידה אותה בהתנהגותה הקשה כלפי הבעל. בנוסף, במציאות של בגידה מתמשכת ניתן להבין את תגובתה הקשה של האשה כלפי בעלה.
נמצא שהשאלה העובדתית בדבר הבגידה, עשויה להכריע את שאלת חיוב הכתובה.
האשה לא הצליחה להוכיח לביה"ד מעל לכל ספק שהבעל אכן בגד בה. אך הודאתו של הבעל בדיון ביום 21.12.2023 [לאחר שביה"ד התרה בו], בדבר קיומה של בת זוג, וזאת בטווח של כמה חודשים מעזיבת הבית, יוצרת "רגלים לדבר" לטענתה של האשה, ומחייבת את ביה"ד לקחת אפשרות זו בחשבון. גם העובדה שהבעל לא הגיש תביעה לביה"ד באשר לטענת המרידה [למעט תביעה בשנת 2015, שבסיומה המשיכו הצדדים לחיות ביחד והתיק נסגר], אלא המשיך לחיות לצדה של בעייה זו עד שהיא התפוצצה והגיעה לכדי תביעת גירושין, מחלישה את טענתו של הבעל, שהמרידה היא שיצרה את המתח אשר גרר את הייחס הקשה של האשה כלפיו אשר הביא לפירוד שבעקבותיו הוא הרשה לעצמו ליצור קשר עם בת זוג בעודו נשוי, חודשים ספורים לאחר הפירוד.
בשקילת מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, ובהתחשב בקושי המובנה להוכיח בגידה, אשר מעצם טבעה נעשית במסתרים, ביה"ד רואה לנכון לפסוק בתביעת הכתובה בדרך של "דין כעין פשרה", כאמור בשו"ע חו"מ י"ב, ה'. באשר לגובה הפשרה, הואיל וביה"ד סבור שהיה מקום להשביע את הבעל בשאלת הבגידה, ואת האשה היה מקום להשביע על הקשר שלה לאירוע האלימות והאיום ועל הקשר שלה לתלונה במשטרה שהוגשה כנגד הבעל על ידי קורבת משפחתה, ובהתחשב בסכום הכתובה שהוא סכום גבוה יחסית [אם כי הוא ממש לא נכנס לגדר של "כתובה מוגזמת", לדעת הח"מ], ביה"ד רואה לנכון לחייב את הבעל לשלם לאשה בנדון דידן חמישית מן הסכום הנקוב בכתובתה, דהיינו סך 200,000 ₪.
בעניין התביעה לחיוב האשה בגירושין, ביה"ד מקבל את טענתו של הבעל, שיש לחייב את האשה בגט.
הואיל והבגידה לא הוכחה באופן חד משמעי, הרי שהשיקולים בדבר המאיסות והפירוד הממושך מצטרפים זה לזה, ואליהם מצטרף בייתר שאת העיקרון ההלכתי "אין אדם דר עם נחש בכפיפה". על כן, בהעדר כל תועלת בהותרת הצדדים נשואים זה לזה, ביה"ד מחייב את האשה לקבל את גיטה לאלתר, בכפוף לקבלת המחאה בנקאית מהבעל על סכום הכתובה האמור לעיל.
הכרעת הדין בתביעת מזונות האשה
הואיל וביה"ד סבור כי גם האשה רוצה בגירושין, והיא היתה שותפה בהובלת התהליך בשל טענת הבגידה, ביה"ד קובע כי הבעל פטור מתשלום מזונות אשה בתקופת הפירוד.
הכרעת הדין בחלוקת הרכוש
באשר לתביעת הבעל לחלוקה לא שוויונית של הרכוש מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973, טענתו של הבעל היא שהאשה בחרה כל תקופת הנישואין שלא לעבוד, ועל כן אין ראוי לתת לה מחצית מן הרכוש. טענה זו נדחית, וראוי שלא היתה מועלית כלל. הרי זו בדיוק מטרתו של החוק, לחלוק את הרכוש בין בן הזוג שעבד לבין בן הזוג שלא עבד. הטענה כי זו היתה החלטה חד צדדית של האשה, והיא לא היתה לצורך טיפול בבנות או לצורך החזקת הבית, היא טענה שהיתה צריכה להתברר לפני שנים רבות, בתביעת "מורדת ממלאכה" שהיה על הבעל להגיש. משבחר הבעל להמשיך את חייו עם האשה באופן זה, ללא פנייה לביה"ד, הרי שהוא "סבר וקיבל" את צורת החיים הזו, והוא חייב לחלוק עמה את הרכוש כחוק, וכהסכמתו.
הרב מאיר כהנא – אב"ד
קראתי את דברי ידידי כבוד אב"ד שליט"א, והנני כותב בזאת את דעתי.
בענין חיוב האשה לקבל את גיטה.
בנידון דידן, שלפי דברי שני הצדדים יש פירוד ממושך למעלה מי"ח חודש, וכן ביה"ד
התרשם מטענות הבעל כי אכן האשה מאוסה עליו, וזאת, הגם שלא הוכח כדברי הבעל, יש לחייב את האשה בקבלת גיטה. ובפסק הדין מס' 897335/5 (החלטה מס' 43) הארכתי בזה, שגם בפירוד ממושך ובטענת מאיסות מבוררת יש לחייב את האשה בקבלת גיטה.
בענין תשלום כתובתה של האשה.
במידה והיו טענות האיש מוכחות, כי אכן האשה שלחה אליו אנשים מהעולם התחתון לפגוע בו פיזית ולאיים עליו, כפי שטען הבעל, וכן, אם היה מוכח לפני ביה"ד כי האשה שלחה את אחייניתה להגיש תביעה במשטרה, שלדבריו היתה תביעת סרק שנסגרה מחוסר אשמה, האשה היתה מפסדת כתובתה כדין עוברת על דת יהודית. ולזה לא היתה האשה צריכה התראה, הואיל ובכגון זה האשה מותרה ועומדת, וכמו שכתב בשו"ת שבות יעקב באשה שהכשילה את בעלה באיסור נידות וכמבואר בפ"ת (סי' קטו ס"ק יא). אולם, כיון שהעובדות הללו לא הוכחו, ויש סתירה בין טענות הבעל לטענות האשה, ובזמנינו המנהג שלא להשביע, ואפשר שגם הצדדים לא הוחזקו לביה"ד שלא ישבעו לשקר, יש לפשר על הכתובה. וכאן שמדובר בכתובה מוגזמת בסך מיליון ₪, והבעל טען בדיון מתאריך 4/6/2023 (שורה 367) שהוא אמר את הסכום הנ"ל בהתהדרות ולא בכוונה, גם במקום שיש לחייב כתובה, היה לחייב כסכום כתובה הרגילה באותו זמן, וכפי שכתבתי בפסק דין בתיק מס' 1193294/2 (החלטה מס' 20). ולענ"ד כתובה בינונית בזמנינו היא כ-180,000 ש"ח, וכיון שיש לפשר, ובנידון דידן, יש תביעה של הבעל להפסידה כתובתה, ומכנגד זה תביעת האשה לחייב הבעל במתן הכתובה, יש לפשר במחצה, ולכן על הבעל לשלם 90,000 ₪.
הרב דניאל גודיס- דיין
קראתי את דברי ידידיי הרה"ג שליט"א, והנני מצטרף לדעת האב"ד, כי הכתובה בסך מיליון ש"ח אינה מוגזמת, וכי בראיית מכלול הטענות והראיות בתיק הסכום הראוי לפשרה בנדון דידן הוא 200,000 ₪.
הרב שלמה צרור- דיין
הוראות פסק הדין למעשה
הלכה כדעת הרוב. על כן ביה"ד קובע כדלהלן:
- ביה"ד מחייב את האשה לקבל את גיטה לאלתר.
- ביה"ד מחייב את הבעל, בדרך של "דין כעין פשרה", לשלם לאשה בגין כתובתה סך 200,000 ₪. הואיל והאשה אינה תובעת את כתובתה כעת, ותביעה זו הועלתה רק כתשובה לתביעת הבעל לגירושין, מועד התשלום יובהר להלן בסעיף ו'.
- הואיל והתנהגותה של האשה תרמה באופן משמעותי לפירוד, ביה"ד דוחה את התביעה למזונות אשה, וקובע כי הבעל פטור ממזונות אשתו מיום הפירוד.
- ביה"ד מורה על חלוקה שוויונית של הרכוש.
- ביה"ד כבר נתן תוקף של פסק דין הצהרתי לחוות דעת האקטואר, ועתה, לאור האמור בסעיף ד' לעיל, ביה"ד נותן לו תוקף של פסק דין סופי. עם זאת, הואיל ואין כפל חיובים של כתובה ואיזון משאבים, להלן נסביר את דרך יישום פסק הדין.
- סדר הפעולות יהיה כדלהלן: הבעל יודיע לביה"ד תוך 30 יום מחתימת פסק דין זה, תוך כמה זמן הוא יוכל להמציא המחאה בנקאית על הסכום האמור בסעיף ב' לעיל.
בנוסף יודיע הבעל בתוך הזמן האמור, האם בנסיבות האמורות הוא מעדיף כבר לשלם את מלוא סכום האיזון בסך 217,549, ואז כל צד יישאר בזכויותיו וחובותיו הרשומים על שמו, או שהוא מבקש לפרוע את ההפרש בין הכתובה לאיזון המשאבים, בסך 17,549 ₪ רק המועד היגמלם. במקרה כזה יורה ביה"ד לאקטואר לערוך חישוב ולהגיש פסיקתאות עדכניות, לגביית סכום זה בלבד, [במציאות שבה 200,000 ₪ שולמו מראש].
בהתאם יקבע ביה"ד מועד לסידור הגט, ובמקרה הצורך ייתן ביה"ד הוראה מתאימה לאקטואר.
הבעל יציג לאשה ביום סידור הגט את ההמחאה הבנקאית, ויפקיד אותה בידי ביה"ד. לאחר סידור הגט תימסר ההמחאה לידי האשה.
- בתביעת מזונות הבת יינתן פסק דין נפרד בתיק המתאים.
- אין צו להוצאות משפט. כל צד יישא בהוצאותיו.
- התיקים שבכותרת ייסגרו. מועד סידור הגט ייקבע בתיק "סידורי גיטין" שייפתח עם חתימת פסק דין זה.
ניתן ביום כ"ו בכסלו התשפ"ו (16/12/2025).
| הרב מאיר כהנא – אב"ד | הרב שלמה צרור | הרב גודיס דניאל |
העתק מתאים למקור
הרב עקיבא צדקיהו, המזכיר הראשי
נחתם דיגיטלית ע"י הרב שלמה צרור בתאריך 16/12/2025 09:07