פסק דין

המשיבה [פלונית] ת.ז […] מותרת להינשא כדמו"י – הן לכהן והן לישראל, והינה בתו של [האב] ת.ז. […] ע"פ הצהרתו, ויש לרשום את שמו בכתובתה, וכן יש לרשום את שמו ושם משפחתו כאביה בכל מסמכי המדינה הרשמיים. המשיבה אסורה על קרובי [האב].

ניתן ביום כ"ב בטבת התשפ"ד (03/01/2024).

הרב יהודה דרעי – ראב"ד    הרב אהרן דרשביץ            הרב אליהו אריאל אדרי

להלן נימוקיו של הראב"ד, הרב יהודה דרעי, לפסק הדין.

נימוקים אלו אינם משקפים בהכרח את דעת שאר חברי ההרכב, אם כי, כאמור, כל חברי ביה"ד הסכימו פה אחד להתיר את המשיבה.

רקע עובדתי

לפנינו המשיבה [פלונית] אשר נולדה בישראל בתאריך (30.10.96). האֵם נולדה בקווקז בשנת (1970) ולדבריה נישאה שם רק בנישואין אזרחיים (זקס) עם [א'] כשהייתה בת 18 דהיינו בשנת (1988), ואחרי 7 חודשים ברח ועזב אותה, ומאז עברה להתגורר עם הוריה ולא חזרה שוב לחיות עמו. מסיבת הנישואין התקיימה בחצר הבית של הדוד שלה בעיר מחצקלה בנוכחות משפחה וחברים בלבד. לשאלת ביה"ד אודות הנוכחים ומהות הנישואין, השיבה: כל הנוכחים "לא היו דתיים ולא שומרים שבת, לא היה רב מקדש ולא היה שום דבר יהודי באותה מסיבה, לא קיבלה טבעת ולא כתובה… ורק ברישום העירייה בזקס קיבלה טבעת" כמקובל שם בלא שום אמירה של קידושין. ביה"ד מציג בפניה טופס כתובה שהגיע לידינו מחוקר יהדותה, אשר התאריך הנקוב בו לכאורה מזוייף מתוכו שכן לדבריה נישאה בשנת (1988) וגם במסמך רשמי של ביהמ"ש שם נרשם שנישאה בתאריך (6.10.88) והתקיים דיון להתרת הנישואין ביום (7.5.90), ואילו התאריך הנקוב בכתובה הוא ביום י"ט אייר תש"ן (14.5.90) כלומר יותר משנה וחצי לאחר תאריך הנישואין ולאחר תאריך התרת הנישואין עצמם, וגם יותר משנה לאחר שברח בעלה ולא נתראו עוד! לשאלת ביה"ד מדוע בכל הופעותיה בביה"ד הן באשקלון והן בפנינו טענה שלא קיבלה כתובה מעולם, ואיך היא מסבירה את הסתירה המהותית בתאריך הכתובה המוצג כעת בפניה, השיבה: שאכן לא קיבלה כתובה במסיבת הנישואין ורק כעבור שבע שנים אחרי עלותה לארץ "פניתי לקהילה היהודית שם וביקשתי כתובה וסידרו לי… כי רציתי לינשא בארץ ולא נתנו לי… איני יודעת מי כתב אותה… בד"כ היו משוחדים שם ובשביל כסף היו עושים הכל"!

כאמור כעבור שבע שנים מהנישואין בתאריך (19.9.95) עלתה לארץ ישראל ותוך כשלושה חודשים הכירה בעיר מגוריה את [האב], ומאז ועד היום הם חיים יחדיו בבית אחד כבעל ואשה לכל דבר בלא חו"ק מפני שסורבו לקבלת היתר נישואין במחלקת הנישואין שכן נרשמה בת"ז כגרושה ע"פ הצהרתה מבלי שהציגה אישור גירושין כדמו"י, והופנו לביה"ד באשקלון. ואכן ביום (30.1.96) פתחו שם תיק היתר נישואין אך לא הופיעו לדיון בתאריך שנקבע, וטענו בפנינו כי לא הופיעו לדיון הואיל והתבקשו להביא מסמכים שונים שלא היו בידם. ועל כן החליטו לקיים לעצמם מסיבה באולם חתונות בלי חו"ק (וגם בלי שום רישום נישואין אזרחיים). וכאמור עברו להתגורר יחדיו, ונולדו להם שני ילדים, הבת המבקשת שלפנינו אשר נולדה כעבור כעשרה חודשים מיום שהכירו זא"ז ואחריה בן נוסף.

הופיע בפנינו הנטען [האב] אשר רשום בת"ז רווק, ואישר את כל הפרטים שמסרה אם המשיבה כולל תאריך הכרותם ומגוריהם המשותפים ולידת הבת והבן, כמו כן הצהיר בנחישות שהמשיבה הינה בתו. לשאלת ביה"ד האם כשהוציאה מביה"ח ליולדות הצהיר עליה אבהות כמקובל, השיב: "עשו לי בעיות עם זה כי אין לי שום תיעוד לכך שאני האבא", ומסיבה זו גם לא ניסה לרשום את הילדים בת"ז על שמו. כמו כן אישר שהמשיבה התגוררה עמהם מיום לידתה עד לפני מס' חודשים בהם עברה להתגורר עם בן זוגה המיועד.

גם הבת המשיבה הופיעה בפנינו, ואישרה שהיא מתגוררת עמהם יחדיו בבית אחד מיום לידתה עד לא מכבר כשהכירה את בן זוגה אשר היא מבקשת להינשא לו ועברה להתגורר עמו. כמו כן הצהירה שבן הזוג של אמה [האב] הוא אביה בלי שום ספק. לשאלת ביה"ד האם לא הפריע לך שאת רשומה ע"ש משפחת הנישואין הקודמים של אימך, השיבה: "הפריע לי ותמיד רציתי לשנות את זה", אך כאמור ללא הצלחה שכן לא היה בידה כל תיעוד אודות אביה הביולוגי. כמו כן אישרה שאביה [האב] גידלה כבת לכל דבר וענין, וגם אמה סיפרה לה כל הימים שזה אביה.

דיון הלכתי

א. לפנינו תיק שהופנה מביה"ד באשקלון תוך ציון "שלכאורה (האם) נישאה בקווקז כדת משה וישראל ובנישואין אזרחיים… ומדברי אם המבקשת עולה כי לא נערכו גירושין דתיים… ובתיק משרד הפנים נכתב שהיא גרושה, וללא מסמך רשמי בוודאי שלא היה נכתב כך… ועל מזכירות ביה"ד להעביר את התיק להרכב המיוחד  ליוחסין" (כדי להתיר את בתה המשיבה לינשא כדמו"י). יצוין שבתיק משרד הפנים נרשם בפירוש "גרושה לפי הצהרתה". ותמהני כיצד נעלם פרט זה מעיני ביה"ד, וביותר יפלא כיצד קבע ביה"ד שהאם נישאה בקווקז כדמו"י, לנוכח הצהרתה המפורשת בפניהם כי נישאה בזקס בלבד ולא נערכו כלל חו"ק בפני רב וגם כתובה מנישואין אין לה. ולפי הנראה מהפרוטוקול, מסיבה זו גם לא טרח ביה"ד לברר פרטים מהותיים אודות החו"ק כדמו"י שהתקיימו כביכול, כגון זהות העדים ורב המקדש ומסירת הטבעת ואמירת הרי את וכו'. וא"כ היאך קבע ביה"ד "שלכאורה נישאה כדת משה וישראל"!

ועל כל פנים לאחר חקירה ודרישה בפנינו, ברור ופשוט שאין לחוש כלל לקידושין אלו שכן המקור היחיד אשר בהם אנו למדים שהיתה נשואה עם [א'] הוא רק על פי דבריה, והפה שאסר הוא הפה שטוען בנחישות ובעקביות שלא נישאה כלל כדמו"י אלא נישאה ונפרדה ממנו אך ורק בזקס. וגם אודות הכתובה שהגיעה לידינו מחוקר היהדות, טענה בפירוש שמעולם לא קיבלה אותה לידה מיד בעלה, אלא שכאמור לצורך נסיונה לקבלת היתר נישואין שלחה לבקש מהקהילה שם "לסדר לה כתובה" (והוסיפה שהכל אפשר לבקש משם תמורת כסף). וזה מוכח בעליל בתאריך הנקוב בכתובה שהוא כשנה וחצי מיום נישואיה בזקס והתרתם כפי שמופיע במסמך רשמי של ביהמ"ש שם, ויותר משנה מיום העלמותו הסופית של בעלה.

וגם לו יצוייר שהיתה טוענת שנתקדשה כביכול כדמו"י ומפיה היינו חיים, יש צד גדול לפקפק בקידושין הללו מכמה טעמים. ראשית, יש ספק גדול האם הטבעת שקיבלה ממנו בעת הקידושין היתה קנין כספו, והאם לא נמסרה לה קודם לכן, וסביר להניח שהיא אותה טבעת שכבר קיבלה ממנו במעמד הנישואין האזרחיים (כפי שנוכחנו לדעת במקרים דומים), וא"כ אין כאן קידושי כסף. וגם קידושין בשטר אין כאן, שהרי לא זו בלבד שאין בידה שום מסמך המעיד על הקידושין אלא שאפילו כתובה כשרה אין בידה. וגם קידושי ביאה אין כאן, שכן כבר העלנו במקו"א בראיות ברורות שלא אמרו חזקה שאין אדם עושה בעילתו ב"ז בפנוי הבא על הפנויה אף שהיתה מיוחדת לו וקשורה עמו בנישואין אזרחיים מכמה סברות, ובפרט במי שפרוץ בעבירות חמורות טפי כגון בעילת נידה וכו'. ונמצא ששלושת הדרכים אשר האשה נקנית בהם, לא נתקיימו בה.

ובר מן דין, יש לפקפק במעשה קנין הקידושין, שהרי בעינן שידעו הבעל והאשה שנתינת הטבעת היא לשם קנין ולא לשם מתנה בעלמא. וכן מבואר בשו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"ג סימן כה), וז"ל: "דאף שנותן לה טבעת הרי גם היא נותנת לו טבעת ומוכיח נתינתה על נתינתו שהוא רק מתנה בעלמא על שנעשו איש ואשה, אבל עשיית הקידושין היה בלא כלום", ע"ש. ואף כי רוב הזוגות החילוניים בני זמנינו אינם מבינים בטיב קנין הקידושין, מ"מ חזקה על הרב מסדר הקידושין שהוא מסביר להם על מהות הקידושין בטבעת, ושהיא קנין כספו ושהאשה מוכנה להתקדש בה וכו'. אך מסדרי הקידושין מבריה"מ באותה תקופה ספק אם הם בעצמם יודעים מזה, וכבר העידו שנים מחשובי הדיינים הגר"א כץ והגר"ב בארי שליט"א שחקרו במיוחד על יהודי קווקז ושמעו מאנשים נאמנים הבקיאים במצב הרוחני שם, שכבר משנות השבעים לא נותרו שם רבנים ות"ח, ועורכי הקידושין היו אנשים עמי הארץ שלא ידעו כלל בטיב קידושין. ובפרט שהקידושין המדוברים כביכול התקיימו במחוז חמצקלה אשר ידוע שבאותה תקופה היה האיזור הגרוע ביותר בשממה הרוחנית ששרתה בו (וכפי שטענה בעצמה שבמקום שגרתי בו לא התחתנו כמקובל עם רב אלא רק בזקס).

זאת ועוד, שלפי דבריה כל הנוכחים היו מחללי שבת, וא"כ פסולים המה מחמת עבירה ואין חלות כלל לקידושין. ואמנם כבר דנו הפוסקים האם יש לראות ביהודי בריה"מ בשנות שלטון הקומוניסטים כאנוסים ולהכשירם לעדות קידושין, מ"מ גם המקלים אשר סמכו ידיהם ע"ד הרמ"א (אהע"ז סימן מב סעיף ה) שיש להכשיר את האנוסים לעניין עדות, לא דיברו אלא באנוסים אשר בצנעא מקיימים מצוות, כמבואר להדיא בדבריו: "מיהו אלו האנוסים שהוצרכו להמיר מכח יראה ואי אפשר להם למלט על נפשם ובצנעא מקיימים המצוות, הם כשרים לעדות", עכ"ל. וזה מוכח טפי ממקור דבריו שהוא תשו' הריב"ש (סימן יא), וז"ל:

"כל שחקרו הרבה ונודע שאין עוברים על שום דבר של תורה אלא באונס או בשוגג וגם אין מתעכבים במקום אלא באונס או בשוגג… וגם מקיימים המצוות בצנעא, כל כה"ג כשרים הם לכל דבר".

משא"כ ביהודי בריה"מ אשר לפי חקירת מומחים, גם בצנעא עברו על גופי תורה. ובלאו הכי כבר רבו הפוסקים, שאין להכשיר לעדות את האנוסים, מפני שעכ"פ עוברים הם על גופי תורה ואין כאן עדות כשרה, וכה הם דברי המהרשד"ם בתשו' (סימן קי):

"כבר נמנו וגמרו גאוני עולם קדושים אשר בארץ המה בשאלוניקי, שאפילו נתקדשה האשה בפני עדים אנוסים שם בפרקנקיאה לא הוו קידושין כלל ואם היא תרצה להינשא לאיש אחר מותרת להינשא למי שתרצה, משום דכל הנעשה שם לאו כלום הוא", עכ"ל.

וכן מפורש בשו"ת מרן הבית יוסף (סימן ה). ושוב גילה דעתו בשנית בב"י (אהע"ז סימן מב) אחר שהביא מעשה שהיה בפני רש"י באנוס שקידש בפני אנוסים חביריו וחזרו בתשובה, ואמר שקידושיו קידושין להצריכה גט, דאע"פ שחטא ישראל הוא, ועוד שמא הרהרו תשובה בליבם והו"ל צדוקי. ועל כך העיר הב"י שם: "דתשובה זו באורחות חיים ח"ב ודברים תמוהים הם", עכ"ל. ועיין בספר גט פשוט (סימן קכג ס"ק ח) שביאר את תמיהת הב"י, בזה"ל: "ומה שנראה שתמה על תשובה זו מרן דקאמר דדברים תמוהים הם, הענין הוא משום דא"כ בטלה מה שפסקו הפוסקים המקדש בפני עדים פסולים דאורייתא אינם קידושין". וע"ע בג"פ (שם) שהביא חבל פוסקים החולקים ע"ד הריב"ש הנז"ל, וז"ל:

"האחרונים כתבו שבסאלוניקי הסכימו חכמי הדורות ועמדו למנין על אודות נישואי האנוסים עם האנוסות בארץ גזרה, דאין בהן קידושין כלל, מפני דכולם הם פסולים לעדות משום שיכולים לימלט על נפשם ולברוח משם ואינם בורחים כאשר יראה הרואה בתשובות האחרונים ז"ל. ועיין בהרד"ך (בית ט ובית כח ובית כד) ומהריב"ל (ח"א דף נח) ומהרשד"ם (חאהע"ז סימן י וסימן קי) והרא"ם (ח"ב ס"ס לא) ופר"מ" (ח"א סימן סא), עכ"ל.

ועיין בשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן לב אות ז) שהוסיף סברא גדולה לפסול את האנוסים לעדות, וז"ל: "פשוט וברור דעכ"פ הם אינם שומרי תורה… שאף אם הוא באונס שלמדוהו אבותיו, אינו יודע איסור להעיד שקר ושיש עונש בשמים בזה", ע"ש.

הא קמן דעת רוב הפוסקים ובראשם מרן הב"י, שאין לחוש כלל לקידושין שנעשו בפני עדים פסולים מחמת עבירה, גם אם היו אנוסים בארץ גזרה. וכאמור, אפשר שבנ"ד כ"ע מודים שאין כאן קידושין, שהרי ידוע שגם בצנעא לא שינו מדרכם וגם אין ידוע שחזרו בתשובה, וא"כ לא נתקיים בהם התנאי שהצריכו רש"י והריב"ש והרמ"א. זאת ועוד, שנוסף בהם גם חשש גדול של קרובים, שכן ידוע שבארצות הללו היו מכבדים קרובים לשמש להם כעדים, ובזה לא שייך כלל סברא דאנוסים, וז"פ.

הרי שיש חמשה ספיקות בטיב הקידושין שלפנינו: ספק אם בכלל היה שם חו"ק, ובפרט אחרי דברי האשה שלא היה שם כלום מענייני חו"ק זולת מסירת הטבעת בשעת הרישום בזקס. ואת"ל שהיה חו"ק – ספק אם היו כשרים כדמו"י מצד טבעת הקידושין שכבר היתה שלה, וספק אם הבינו שנתינת הטבעת היא לשם קנין ולא מתנה, וספק שמא היו העדים (או אחד מהם) פסולים מחמת עבירה, וספק שמא היו פסולים מחמת קירבה.

וגדולה מזו ראיתי למרן פאר הדור בשו"ת יבי"א (חלק ז אהע"ז סימן ו) שדן בכעין זה, אודות אשה שלפי דבריה נישאת לבעלה הראשון בחו"ק כדמו"י ע"י רב חרדי ונפרדה ממנו בלא ג"פ כדין, ואח"כ הלכה ונישאת לבעל שני בערכאות וילדה ממנו בת. וסבר הרב השואל להתיר את הבת מדין ס"ס – ספק אם היו שם קידושין וספק מגוי, משום שאין שום הוכחה שהיתה נשואה כדמו"י, שכן אפילו העתק כתובה לא נמצא בידה, ובעלה הראשון התנצר ודחה בחוצפה את פניות הרבנים אליו בדבר הקידושין, וגם מסדר הקידושין נפטר לב"ע. והסכים מרן עמו לגבי הספק בקידושין, אלא שהחליף את הספק השני (שמא מגוי) בספק אחר מרווח יותר. ובתוך דבריו הוסיף:

שגם אם היה הרב מסדר הקידושין בחיים ומעיד בפנינו על כך, אין כאן אלא עד אחד, ואנן קי"ל שצריך שני עדים כדי לפסול כמבואר ברמב"ם והשו"ע. וגדולה מזו הוכיח משו"ת מהרשד"ם (אהע"ז סימן קלח) אשר דן אודות איש שהוציאו עליו לעז שהוא ממזר, וכן העיד עליו עד אחד, והשיב: שאינו נאמן לפוסלו, מפני שאין ערער פחות משנים. ולדעת הרמב"ם אפילו להצריך בדיקה אחריו, צריכה להיות עדות גמורה מפי שני עדים כשרים, עכת"ד.

וא"כ כ"ש בנ"ד, שלא זו בלבד שאין הקידושין ידועים אלא על פיה, אלא שאף לדבריה קרוב לודאי שאפילו ריח של קידושין אין כאן.

וכבר פשטה ההוראה בבתי הדין לסמוך על דעת רוב הפוסקים, שמעיקר הדין אין לחוש כלל לנישואין אזרחיים, אלא שלחומר איסור כרת דאשת איש מצריכין גט לכתחילה במקום האפשר, אבל במקום שיש חשש לעיגון אין להחמיר בה ומתירין אותה לינשא בלא גט. אולם לגבי הולד שילדה מאיש אחר בלא גט, אין לחוש כלל משום ממזרות מתלת אנפי: ראשית משום שאין לך עיגון גדול מזה, וכבר נתבאר שאפילו באיסור החמור דאשת איש לא החמירו במקום עיגון. ועוד שמעיקרא לא החמירו להצריכה גט לכתחילה אלא משום חומר איסור כרת שבה, משא"כ באיסור ממזרות שאינו אלא בלאו. זאת ועוד שגם לדעת המחמירים אין כאן אלא ספק – שמא גמר ובעל לשם קידושין, והרי ספק ממזר מותר מן התורה אלא שרבנן החמירו בו, ובספיקא דרבנן אזלינן בתר המיקל. כן העלו הראשל"צ הגרב"צ עוזיאל במשפטי עוזיאל (ח"א אהע"ז סימן נט), והגר"ע הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ד אהע"ז סימן ב), והגרי"א הרצוג בשו"ת היכל יצחק (אהע"ז ח"ב סימן לא), והגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"ב סימן יט), והגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כב סימן סז), והגרי"ש אליישיב בתשובות והנהגות (כרך ה סימן שכז), וכן הורה למעשה בשו"ת יבי"א (אהע"ז ח"ו סימן א וח"ח סימן י), ועוד רבים וטובים.

ועל כולנה, הרי הלכה פסוקה היא שאין האשה נאמנת לפסול את בניה כמבואר ברמב"ם (הלכות איסו"ב פט"ו הלכה יט) ובטוש"ע (אהע"ז סימן ד סעיף כט), וא"כ יש להתייחס לדבריה כמאן דליתא וכמי ששתקה. ואצ"ל בנ"ד שלא זו בלבד שלא פסלה את בתה, אלא אדרבה יש בדבריה בסיס להיתר מרווח להכשיר את בתה לבוא בקהל ה' ואפשר שגם לכהונה אין להחמיר בה, כדלהלן.

אכן עיניך הרואות, שלא נזקקנו לכל זה אלא לרווחא דמילתא, אך כאמור אליבא דאמת פשוט וברור שאין כאן בית מיחוש לזנות דאשת איש, אלא בדין "היתה מעוברת ואמרה לפלוני כשר נבעלתי" יש לנו לכוון את מבטינו, ומכאן עיקרו של פס"ד זה. ואמנם כבר עסקנו בדין זה ארוכות בכמה פס"ד, מכל מקום אמרתי להעתיק כאן את עיקרי הדברים למען יהיו חקוקים גם בתיק זה.

ב. תנינן בכתובות (יג, א): "ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה, מאיש פלוני וכהן הוא: רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הר"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה. היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה, מאיש פלוני וכהן הוא: רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין". ובגמ' פליגי אמוראי, האם נאמנת אף שהיו רוב פסולין אצלה, והאם נאמנת גם לגבי בתה. ואיפסיקא הלכתא כריב"ל דאמר, לדברי המכשיר – מכשיר אף ברוב פסולין. וכן כרבי יוחנן דאמר, לדברי המכשיר בה – מכשיר אף בבתה. ומסקינן התם, א"ל שמואל לרבי יהודה שיננא הלכתא כר"ג, ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה, ע"ש. הרי לפנינו הוראה דתלמודא, שאמנם נאמנת אשה לומר לכשר נבעלתי אף כשיש רוב פסולים אצלה, מכל מקום לכתחילה לא תינשא אא"כ היו רוב כשרים אצלה. וזה סתירה לכאורה להא דתנינן בקידושין (עד, א): "אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת, כמאן כר"ג הא תנינן לה חדא זימנא. ומסקינן – דאבא שאול עדיפא מדר"ג, דאי מהתם הו"א דלא מכשר ר"ג אלא ברוב כשרים ואתא אבא שאול למיכשר אף ברוב פסולין אצלה". ואיפסיקא הלכתא כאבא שאול. ומהא שמעינן דינא דתלמודא, דנאמנת האם להכשיר את בתה לכתחילה אף בדאיכא רו"פ אצלה.

ואמנם כבר הארכתי במקו"א (פס"ד 987854/3 ובספרי אבני עזר ח"ה סימן יט) לבאר את שתי הסוגיות הללו באופן שאין בהם סתירה כלל, ע"ש. מ"מ בנ"ד לית לן בזה נפקותא, דהא מיירי בעיר שיש בה רו"כ אצלה, וא"כ גם לפי הוראת הש"ס בכתובות נאמנת להכשיר את בנה לכתחילה. ואין לחוש דילמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע וקי"ל דכל קבוע כמע"מ דמי, שהרי בפסולי קהל לחוד עסקינן בנ"ד, וא"כ גם אם הוה ידעינן בוודאות דאזלא איהי לבועל אכתי אין לנו לחוש כלל למיעוט, דהא שבעה עממין כבר נתבלבלו כמבואר בש"ס (ברכות כח, א) וברמב"ם (הלכות איסו"ב פי"ב הלכה כה) וטוש"ע (אהע"ז סימן ד סעיף י), וחשש ממזר נמי אין כאן עפ"י המבואר בב"ש (סימן ד ס"ק לט וסימן ו ס"ק לא) שאם אין ממזר ידוע בעיר אין לחוש למיעוט כלל, אפילו לא נבדקה אמו כגון שהיתה חרשת או שוטה וכו', וז"ל: "והיינו דוקא דאיכא בעיר זו ממזר אפילו ממזר אחד, אבל אי ליכא שום ממזר, ליכא חשש כלל", ע"ש. ועיין בשב שמעתתא (שמעתתא ד פרק כב) שהסכים לדברי הב"ש, וסיים: "והאידנא לא שכיח כלל אפילו מיעוט דמיעוט מפסולי קהל, דהא מצרי ואדומי ונתיני כולם נתבלבלו, ומשום חשש ממזר נמי לא חיישינן היכא דלא קביע ממזר בעיר והכל כשרים אצלה, וא"כ הולד שנולד מפנויה אפילו לא נבדקה אמיה כשר", עכ"ל. וכן היא הכרעת הרבה מן הפוסקים, דברוב כשרים א"צ כלל לבדיקת האם. כן מבואר בשו"ת נדיב לב (סימן ג מד"ה גם מה שהצריך הרמב"ם) שהאריך להוכיח כן בראיות ברורות וסברות ישרות, וכתב שכן היא דעת מהר"י וייל (סימן עד) להכשיר בס"ס אף בלי בדיקת האֵם, וס"ס ורוב חדא מילתא היא, כמבואר בפוסקים ולא בעינן תרי רובי. וכן הסכים הרב אורים גדולים (דף לט ע"ד), ע"ש. ובשו"ת יבי"א (ח"ח חאה"ע סימן ט אות א) הוסיף כדרכו לתמוך היתר זה מפוסקים רבים, ובכללם התשב"ץ (ח"ג סימן פח) ושו"ת חסד לאברהם תנינא (חאה"ע סימן ו) ושו"ת חת"ס (חאה"ע ס"ס י) ועוד, ע"ש. וכאמור כבר פלפלנו בכל זה בארוכה במקו"א ושם הוכחנו שכן היא דעת הר"ן והרמב"ם לפי ביאור המגיד משנה בדבריו, ואכמלה"ב.

ועוד יש לנו להתיר בנ"ד את הולד גם אחרי הוראת הש"ס בכתובות, עפ"י יסוד דברי רבותינו הראשונים דהולד חשיב דיעבד. דהנה חזינן התם להתוס' (סד"ה חדא) שכתבו דהולד חשיב דיעבד, לפי שאינו יכול להינשא לבת ישראל, ואפילו לממזרת אסור דהא מדאורייתא כשר הוא, ע"ש. וכן מפורש בר"ן (סוף פ"ק דכתובות ד"ה בקרונה), וז"ל: "ונמצא פסקן של דברים, דבטוענת ואומרת לכשר נבעלתי קי"ל כר"ג דמכשר ואפילו ברוב פסולין. מיהו דוקא דיעבד, כלומר שאם נשאת כבר לכהן אפילו ברוב פסולין לא תצא. וכן נמי נאמנת להכשיר העובר, לפי שלא החמירו בו כלל, שאם היו מחמירים בו לבוא בקהל לא היה לו תקנה, ולפיכך דין הולד – כדין האשה שנשאת". וכן חזר להורות בפרק עשרה יוחסין (קידושין ל, ב בדפי הרי"ף ד"ה מתני'), ע"ש. וכן העלה המ"מ בדעת הרמב"ם (איסורי ביאה פי"ח הלכה יג): "דעת רבינו שאפילו שהפנויה שאמרה לכשר נבעלתי מכשירין העובר ואע"פ שרוב העיר שזינתה פסולין לה כנזכר פט"ו בביאור, זהו להכשיר הולד ואע"ג דלא הו"ל חזקה דכשרות, לפי שהדין כך הוא שהיא נאמנת ולא החמירו בולד כלל, לפי שאם היו מחמירין בו מלבוא בקהל לא היה לו תקנה, והרי דין הולד כדין האשה שנשאת, וכ"כ מן המפרשים ז"ל", ע"ש. וכן היא הדעה הרווחת בפוסקים: עיין יש"ש (פ"ק דכתובות סימן מא) ושו"ת מהרי"ט (חאה"ע סימן טו) ושו"ת רבי עקיבא איגר (סימן קו) ושו"ת נודע ביהודה (חאה"ע סימן ז) ושו"ת נדיב לב (שם), ועל בסיס שיטה זו תמך מרן היביע אומר את יתידו להתיר בכמה שאלות חמורות שבאו לפניו (עיין שו"ת יבי"א ח"ח סימן ט אות א וח"ה חאה"ע סימן ב אות ט).

ולא אכחד כי יש מרבותינו הראשונים בסוגיא דהיתה מעוברת, דס"ל דכל שאינה טוענת ואינה יודעת אפילו בדיעבד בעינן תרי רובי, כמבואר בתוס' (שם ד"ה כמאן) וברא"ש (שם סימן ל), וכ"כ בשיטה מקובצת (שם ד"ה גמרא) בשם הר"י מיגא"ש, וכן דעת הרמב"ן והרא"ה והרשב"א והריטב"א (שם). וכן מפורש לכאורה בדברי הרמב"ם הנז"ל וטוש"ע (אהע"ז סימן ו), שכל שאינה טוענת או שהיא אילמת וכו', אפילו בדיעבד בעינן תרי רובי.

ולפי הנראה יש לתלות יסוד פלוגתא זו בחקירת הפוסקים: האם הא דתנינן בכתובות (שם) "איש פלוני" הוא לעיכובא, והיינו דלא סגי במה שטוענת סתם לכשר נבעלתי אלא בעינן נמי שתאמר ממי נבעלה. או"ד לאו לעיכובא הוא אלא אורחא דמילתא נקט דכשאומרת לכשר נבעלתי בד"כ גם אומרת ממי נבעלה. וכבר עלה במחשבה להוכיח מדברי הש"ס בקידושין (שם) דלא בעינן לעיכובא שתאמר "לפלוני" נבעלתי, מדפריך והא תנינן לה חד זימנא, ומשני דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל דאיהו מכשיר אפילו ברוב פסולים. ואם איתא דר"ג בעי לעיכובא שתאמר האשה "לפלוני" נבעלתי ולא סגי באומרת סתם לכשר נבעלתי, מדוע לא תירץ הש"ס בפשיטות דאבא שאול אתא למיכשר אפילו באומרת סתם לכשר נבעלתי. אך יש לדחות, שהרי אבא שאול לא דיבר כלל על תוכן הבדיקה אלא הכשיר את השתוקי ע"י בדיקת אמו, ולעולם אפשר שגם הוא ס"ל שצריך לעיכובא שתאמר ממי נבעלה.

ושוב היה נראה להוכיח משם, דהא דתנינן "איש פלוני" הוא לאו דוקא. דפרכינן התם, מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי וכו'. ומהא דלא דייק הש"ס לומר "מאיש פלוני" כשר נבעלתי כדאמרינן במתני', ש"מ דהוא לאו דוקא ולעולם סגי במה שאומרת סתם לכשר נבעלתי. אולם גם זה יש לדחות, דשאני התם דמיירי להכשיר את הולד לקהל, ולזה באמת סגי במה שאומרת לכשר נבעלתי, משום דהולד חשיב דיעבד כמבואר לעיל. משא"כ במתני' דכתובות דמיירי התם להכשיר לכתחילה את האשה לינשא לכהן, אפשר שלא הכשיר ר"ג אלא עד שתאמר לפלוני כשר נבעלתי, ובפרט באיסורי כהונה דמעלה עשו ביוחסין. ואל תשיבני מסיפא דמתני' גבי ראוה מעוברת, דהתם נמי נקט לשון "איש פלוני", דשפיר י"ל דאיידי דנקט ברישא איש פלוני נקט לה נמי בסיפא, כדאמרינן במקומות רבים בש"ס. הנה כי כן אין לנו הכרע לכאן ולכאן מדברי הש"ס, והדרנא לספיקן.

איברא דהנסתר במתני', מבואר בשו"ת הריב"ש (סימן רלא והו"ד בשיטה מקובצת כתובות יג ד"ה ר"ג ור"א), וזת"ד: הא דנקטינן במתני' "איש פלוני כהן" הוא לא דוקא ואורחא דמילתא נקט שדרך האשה לידע למי נבעלה, וכשבאה להכשיר עצמה אומרת לפלוני כשר נבעלתי. ועוד אפשר דאתא לאשמועינן רבותא דרבי יהושע דאפילו אומרת לפלוני נבעלתי אינה נאמנת, אבל לעולם אליבא דר"ג א"צ שתאמר לפלוני נבעלתי. וסיים בזה"ל: "ועוד היה אפשר לומר דלר"ג אינה נאמנת אם לא כשאומרת איש פלוני ואע"פ שאומרת לכשר נבעלתי, דאפשר שהיא סבורה שהוא כשר ואינו, דמניין היא יודעת בכשרות האנשים ונשי לאו דינא גמירי", עכ"ל. הרי שגם הריב"ש מספקא ליה בזה, דבפירוש קמא ותניינא ס"ל דאליבא דר"ג סגי במה שאומרת לכשר נבעלתי, אולם בפירוש בתרא ס"ל דבעינן לעיכובא שתאמר נמי "לפלוני" כשר נבעלתי.

נמצא לפי"ז דבנ"ד שהאשה טוענת בפירוש לפלוני כשר נבעלתי וגם הוא מודה לדבריה בנחישות, הרי דלית מאן דפליג שהבת המבקשת הינה בתו ומותרת לבוא בקהל בלי שום חשש ופקפוק.

ג. ולדידי חזי בס"ד שגם אם תרצה לינשא לכהן אין לנו להחמיר בה, אף לדעת הרמב"ם וסיעתו דס"ל לכאורה דבעינן תרי רובי ליוחסי כהונה. דהנה מהא דסתם הרמב"ם (הלכות איסו"ב) בפרק טו, שנאמנת האשה להכשיר הולד לכתחילה אפילו שהיו רוב פסולים אצלה – ולא חילק בין להשיאו לקהל או לכהונה, ש"מ דמותרת הבת אף לכהונה לכתחילה. אך מאידך י"ל דסמך עמ"ש (שם) בפרק יח דליוחסי כהונה בעינן תרי רובי כשרים, שהרי לפי הטעם המבואר בדבריו בר"ן והה"מ, משמע שלא הקילו בולד אלא מפני שאין לו תקנה וכו', וטעם זה לא שייך אלא להתירו לבוא בקהל אבל לא לכהן. ואכן גם בזה נפרדו דעות הפוסקים – בדעת הרמב"ם. דהנה מדברי הר"ן והה"מ הנז"ל בארוכה, משמע דנאמנת האשה להכשיר לכל מילי ואפילו לכהונה, שכן מפורש מדבריהם שהחמירו באשה יותר מבולד, ואי צריך גם בולד תרי רובי להשיאו לכהונה לכתחילה א"כ דין האשה והולד שוין, דבשניהם בעינן תרי רובי לכתחילה ובדיעבד שניהם מותרים אפילו ברוב פסולים. וכזאת יש לדייק ממ"ש "דלא החמירו בולד כלל", וש"מ אפילו לכהונה. וביותר י"ל כן בדברי הה"מ, שכתב כל זה בפרק יח אשר בו מיירי הרמב"ם רק באיסורי כהונה. זאת ועוד, שהוצרך שם לחלק בין דין האשה – לולד כי היכי דלא לסתרו פסקי הרמב"ם אהדדי, ואם איתא דגם לגבי הולד צריך תרי רובי לכהונה, שפיר היה לו לחלק בולד עצמו וממילא לא יקשו דברי הרמב"ם אהדדי, ולמה תלה ההפרש בין ולד לאשה. ומכל זה נלענ"ד ברור שלדעת הר"ן והה"מ, דין הולד לקהל ולכהונה שוין, ובתרוייהו נאמנת האשה להכשירו לכתחילה אפילו ברוב פסולים, או ברוב כשרים כשאינה טוענת, וכדפי'. והטעם מבואר בב"ש (סימן ו ס"ק לא), בזה"ל: "וכשהולד כשר לקהל, כשר גם כן לכהן ואי אפשר לחלק ביניהם, כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי, כשר הולד אפילו לכהונה", עכ"ל. וכן מבואר בתוי"ט (כתובות פ"א מ"ט) והוכיח כן גם בדעת הרע"ב, ע"ש. ברם יעויין בתשובות הרמ"א (סימנים כג – כה) אשר דחה כל הראיות הנ"ל מדברי הר"ן והה"מ – בדעת הרמב"ם, והאריך להוכיח מכמה סוגיות בש"ס שדין הולד לכהונה הוא כדין האשה עצמה, והיינו שהבת אסורה נמי לכהונה לכתחילה עד שיהיו תרי רובי כשרים אצלה. ועל הסברא שאי אפשר לחלק בין כשרות הולד לקהל – לכשרותו לכהונה, כתב שאין טעם זה מספיק, שכן אפשר לאוסרו לכהונה אע"פ שכשר לבוא בקהל ולא מקרי זה הכשר לחצאין, דכמה כשרות לבוא בקהל ואסורות לכהונה, ע"ש. וכ"נ דעת הגאון רעק"א (שם בתורעק"א ד"ה נאמנת) אשר כתב לתמוה ע"ד התוי"ט: "לא ידעתי למה צריך לדחוק בכוונת הרע"ב כאן ובקידושין, הלא בפשוטו י"ל דדוקא לאכשורה בקהל נאמנת דהוי דיעבד, אבל לכהונה גם בתה פסולה לכתחילה. וזהו מסקנת דעת הרמ"א בשו"ת סימן כד", עכ"ל.

ואנא זעירא לא ידעתי היאך נוכל להתפייס בדברי הרמ"א הללו – לדחות את כל הראיות הנ"ל ולהעמיס בדברי הרמב"ם שגם הבת אסורה לכהונה עד שיהיו תרי רובי כשרים אצלה, הגם שבדבריו אין זכר לחלוקה זו גבי כשרות הולד. איברא שכבר הכריח הרמ"ך (שם) – בדעת הרמב"ם, שנאמנת להכשיר הבת אף לכהונה לכתחילה, משום דהרמב"ם עצמו ס"ל דעכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הבת כשרה לכהונה, ע"ש. והרואה יראה שגם הגאון רעק"א בתשובותיו (סימן צא) חזר בו ממ"ש בתורעק"א (פ"ק דכתובות), והעלה כן בדעת הרמב"ם משום דס"ל דעכו"ם ועבד שבאו על ב"י הבת כשרה לכהונה, ודחה שאר חששות דילמא נבעלה לחלל וכו'. והוסיף שכן היא דעת הרע"ב, כמבואר בתוי"ט הנז"ל. אלא שחתם, דאחרי שהרמ"א (בתשובותיו) החמיר בזה, מאן ספין ומאן רקיע להקל. ועכ"פ הסכים שאם הבועל נמי מודה דמיניה הוא, בזה יש לסמוך להקל אפילו לכתחילה, ע"ש. (וע"ע בזה ב"מ סימן ד סעיף כו, ונתיבות לשבת ס"ק כ, ועצי ארזים סימן ב ס"ק יא, ושו"ת מהרש"ם ח"ב סימן רי"ד אות ג, וחזו"א סימן א ס"ק יד).

הנה עין רואה שבכל פינות שנפנה – בדעת הרמב"ם, אין לנו להחמיר כלל לגבי הולד – הן לקהל והן לכהונה.

אך פשוט שעלינו לאסור את הבת שלפנינו בקרובי הנטען, שכן מפורש ברמב"ם (הלכות איסו"ב פט"ו הלכה יד): "פנויה שזנתה ואמרה בן זה בן פלוני הוא, אם אותו פלוני כשר הרי הבן כשר ואינה נאמנת להיות זה בנו של פלוני (לפטור את אשתו מן היבום ולקום לנחלה תחת אביו – מ"מ שם). ונראה לי, שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק", עכ"ל. ועיין במ"מ שם שציין "וסברא נכונה היא להחמיר עליו מספק". וכן הוא בתשובת הרי"ף (סימן לח והו"ד בקרית מלך שם). וכן מתבאר מדברי השיטה מקובצת (כתובות יג) בשם הגאונים, ע"ש. וכן מפורש בטוש"ע (סימן ד סעיף כו): "אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני", וכן משמע מדברי הרמ"א שם. ואמנם הנוב"י (תניינא סימן א והו"ד בפ"ת שם ס"ק לב) מספקא ליה בזה וכתב, דהדבר צריך תלמוד אם חוששין לדבריה לאוסרו בקרובי אותו פלוני, ע"ש. מ"מ הרואה יראה בגוף דבריו, שלא הטיל ספק בזה אלא במקום שהוא מכחישה בפירוש ואומר שאינו בנו, אבל כל שאינו מכחישה בפירוש כגון שאינו כאן או שישנו כאן ומודה שבא עליה אבל אומר אולי זינתה גם עם אחרים, גם הנוב"י מודה שחוששין לדבריה לאוסרו בקרובותיו (וע"ע פ"ת שם ס"ק לח בשם תשובת רעק"א סימן קו). וכל שכן בנ"ד שהנטען מודה שהמבקשת הינה בתו ואף הכיר באבהותו, ולגבי אמה לא זו בלבד שלא טען שזינתה עם אחרים אלא אדרבה הצהיר שהיא מיוחדת לו ומתגוררים המה יחדיו בבית אחד זה יותר מעשרים ושבע שנים כבעל ואשה לכל דבר עם שני ילדיהם המשותפים.

מסקנה

מסקנא דדינא שהמשיבה [פלונית] מותרת לינשא כדמו"י – הן לכהן והן לישראל, והינה בתו של [האב] ע"פ הצהרתו, ויש לרשום את שמו בכתובתה, וכן יש לרשום את שמו ושם משפחתו כאביה בכל מסמכי המדינה הרשמיים. ופשוט שאסורה היא על קרוביו.

והנלענ"ד כתבתי, בעזרת צורי וגואלי, והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות, אמן.

         כה דברי הצב"י

החותם באהבה רבה ורבנן אמרי אהבת עולם

נימוקים אלו ופסה"ד להתיר את המשיבה לקהל מותרים בפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי.

ניתן ביום כ"ב בטבת התשפ"ד (03/01/2024)

הרב יהודה דרעי – ראב"ד

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה