צו עיכוב יציאה מן הארץ בבית הדין הרבני – מתי מוציאים אותו וכיצד?

צו עיכוב יציאה מן הארץ הוא אחד הכלים המשפטיים החזקים והשנויים במחלוקת ביותר בהליכי משפחה המתנהלים בבית הדין הרבני. מצד אחד, הוא פוגע בזכות יסוד – חופש התנועה והיציאה מן הארץ; מצד שני, הוא נועד להגן על אינטרסים כבדי משקל: מניעת עיגון של בת הזוג או הברחת ילדים מן הארץ. מאמר זה סוקר את הדרך להוצאת צו עיכוב יציאה בבית הדין הרבני, את האיזון העדין שעורך בית הדין בין הזכויות המתנגשות, ומסכם שני פסקי דין מנחים בסוגיה.

מהו צו עיכוב יציאה מן הארץ?

צו עיכוב יציאה הוא החלטה שיפוטית האוסרת על אדם לצאת את גבולות המדינה. בהקשר של דיני המשפחה, הצו מוטל לרוב על רקע חשש שאחד מבני הזוג ינצל את שהותו בחו"ל כדי להתחמק מהתחייבויותיו – למשל בעל המסרב לתת גט ומותיר את אשתו "עגונה", או הורה החושש שבן הזוג יבריח את הילדים אל מחוץ לתחום השיפוט הישראלי.

לבית הדין הרבני נתונה סמכות להוציא צו עיכוב יציאה אף בלא שהוגשה לפניו תביעת גירושין, וזאת במסגרת סעד דחוף.

כיצד מוציאים צו עיכוב יציאה בבית הדין הרבני?

הוצאת הצו אינה אוטומטית. על המבקש להניח בפני בית הדין תשתית עובדתית המצדיקה את הפגיעה בזכות התנועה. בפועל, הדרך להוצאת הצו כוללת מספר שלבים:

1. הגשת בקשה מנומקת. הצד המבקש – לרוב באמצעות טוען רבני או עורך דין – מגיש לבית הדין בקשה לעיכוב יציאה, תוך פירוט החששות הקונקרטיים: חשש עיגון, חשש הברחת ילדים, חשש הברחת נכסים.
2. הוכחת קיומו של חשש ממשי. בית הדין אינו מסתפק בחשש ערטילאי. עליו להשתכנע כי מדובר בחשש ממשי הנסמך על נסיבות העניין – למשל היסטוריה של יציאות תכופות לחו"ל, קשרים משפחתיים או עסקיים מחוץ לארץ, או התנהלות הצד שמעוררת חשד.
3. עריכת מערכת איזונים. זהו לב הסוגיה. בית הדין נדרש לאזן בין זכותו של המעוכב לחופש תנועה ועיסוק, לבין החששות של הצד שכנגד. ככל שהחשש כבד יותר – כך גוברת הנטייה להותיר את הצו בתוקפו.
4. קביעת ערבויות (בטוחות) חלופיות. במקרים רבים בית הדין אינו מבטל את הצו לחלוטין ואף אינו משאירו על כנו במלואו, אלא מתנה את היציאה מן הארץ בהפקדת ערבויות שיבטיחו את חזרת המעוכב ואת זכויות הצד שכנגד.

ערבויות כאיזון: הפקדת בטוחות במקום עיכוב מוחלט

הכלי המרכזי שבאמצעותו מאזן בית הדין בין הזכויות הוא דרישת בטוחות. תחת איסור גורף ליציאה, בית הדין מאפשר יציאה מבוקרת בכפוף לבטוחות כגון:

• השלשת גט או הרשאה לגט ("כתבו ותנו") – הפקדת גט מותנה בבית הדין, כך שאם הבעל לא ישוב במועד שנקבע, ניתן יהיה לשחרר את האישה מכבלי העיגון.
• ערבות כספית – הפקדת מזומן, ערבות בנקאית או התחייבות של צד שלישי, שתחולט אם המעוכב לא ישוב ארצה.
• ייפוי כוח בלתי חוזר על נכסים – לרוב על חלקו של המעוכב בדירת המגורים, המאפשר לבית הדין להעביר את הזכויות לצד שכנגד אם לא יחזור.
• הגבלת תקופת היציאה – קציבת פרק זמן מוגדר וקצר ליציאה ולחזרה.

פסק דין בית הדין הרבני הגדול (תיק 1101088/3)

בפסק דין מקיף שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, בפני הרכב הדיינים הרב יצחק אלמליח, הרב אליהו הישריק והרב אברהם שינדלר, נדון ערעור על החלטת בית הדין האזורי שביטל עיכוב יציאה שהוטל על הבעל.

בית הדין האזורי התיר את יציאת הבעל בכפוף לשני תנאים: הפקדת הרשאה לגט מסוג "כתבו ותנו", וערבות בדמות התחייבות של צד שלישי בסך 120,000 ש"ח, לתקופה של שלושה חודשים. המערערת (האישה) טענה כי הערבות אינה מהווה מחסום אמיתי בפני בעל אמיד, וכי תקופת היציאה ארוכה מדי.

בית הדין הגדול קבע עיקרון חשוב: הטלת עיכוב יציאה מחייבת בחינה במערכת האיזונים שבין שמירה על זכויותיו של המעוכב, לבין החששות של הצד שכנגד – ובכללם חשש עיגון וחשש לסיכול שלום הבית. בית הדין קיבל חלקית את הערעור וקבע כי ערבות בדמות התחייבות גרידא אינה מספקת. נפסק כי הערבות צריכה להיות משמעותית ומבוססת על מזומן או ערבות בנקאית שדינה ככסף. בהתאם, חויב הבעל להפקיד ערבות בסך 250,000 ש"ח במזומן או בצ'ק בנקאי, תקופת היציאה קוצרה לעשרים ואחד יום בלבד, ותנאי השלשת ההרשאה לגט נותר בעינו. לחלופין, הותר לבעל להפקיד ייפוי כוח בלתי חוזר על מחצית הדירה הרשומה על שמו.

פסק דין שני: בית הדין הרבני האזורי באשקלון (תיק 4070-55-1)

בפסק דין שניתן על ידי הדיין הרב ישי בוכריס, נדון מקרה של בני זוג נשואים כשבע עשרה שנים, להם שלושה ילדים קטינים. הבעל ביקש לבטל צו עיכוב יציאה שהוטל עליו ועל שניים מן הילדים, בעוד האישה העלתה חשש כבד להברחת הילדים ולהשארותה עגונה.

בית הדין ערך הבחנה מהותית בין שני סוגי הצווים:

עיכוב יציאת הילדים – בית הדין הותיר את הצו בתוקפו. כל עוד לא הוכרעה שאלת המשמורת, זכאי כל הורה למנוע את הוצאת ילדיו הקטינים לחו"ל, במיוחד כאשר אין מדובר בהכרח רפואי אלא בטיול בלבד, וכאשר חשש ההברחה לא הוסר לאור התנהלות הצדדים.

עיכוב יציאת הבעל – כאן ראה בית הדין צורך באיזון זכויות. הואיל ויציאת הבעל נדרשה לצורכי עיסוקו, ומשום זכותו הבסיסית לחופש תנועה, הותר לו לצאת – אך בכפוף לשלושה תנאים מצטברים: השלשת גט פיטורין בבית הדין למניעת עיגון; ערבות כספית להבטחת תשלום החובות המשותפים; וייפוי כוח בלתי חוזר לטובת באת כוח האישה על הבית המשותף, המאפשר את העברת הבית על שם האישה אם הבעל לא ישוב במועד.

סיכום

שני פסקי הדין משקפים את אותו עיקרון מנחה: עיכוב יציאה אינו מוחלט, אך גם ביטולו אינו אוטומטי. בית הדין מבקש את נקודת האיזון שבה מובטחות זכויות הצד החושש – בעיקר מפני עיגון והברחת ילדים או נכסים – מבלי לפגוע יתר על המידה בחופש התנועה. הכלי המעשי לכך הוא מערך הבטוחות: השלשת גט, ערבות כספית ממשית, ייפוי כוח על נכסים, והגבלת תקופת היציאה.

הטיפול בבקשות לעיכוב יציאה – או בבקשות לביטולן – מחייב הכרה מעמיקה בפסיקה ובדרך שבה בית הדין שוקל את האיזונים. ליווי של טוען רבני מנוסה יכול להכריע בין צו שיותיר את הצד החושש חשוף, לבין מערך בטוחות המגן עליו במלואו.