סרבן גט – מה ניתן לעשות? הרחקות רבינו תם וצווי הגבלה

עגינות היא אחת הסוגיות הקשות ביותר במשפט העברי ובמציאות החיים של נשים רבות בישראל. כאשר בעל מסרב לתת גט לאשתו, הוא מותיר אותה "עגונה" – כבולה לנישואין שאינם קיימים עוד בפועל, ומנועה מלהמשיך את חייה. אך ההלכה והחוק הישראלי אינם מותירים את האישה חסרת אונים. בית הדין הרבני האזורי קבע בפסיקה חשובה כי ניתן להטיל על סרבן גט הרחקות חמורות – הן מכוח ההלכה והן מכוח החוק.

מי הוא סרבן גט ומדוע זה כה חמור?

סרבן גט הוא בעל שבית הדין הרבני פסק כי עליו לגרש את אשתו, אך הוא מסרב לעשות כן. בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה (תיק 1078402/11, בפני כבוד הרב אברהם מאיר שלוש – ראב"ד, הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב), עלה בבירור כי הבעל השתמש בגט ככלי מיקוח. בית הדין ציין במפורש כי "דרישת הבעל לשלום הבית אינה כנה, אינה אמיתית וחסרה כל יסוד" וכי הוא "תופס את הגט כקלף מיקוח". הבעל אף הצהיר בפני ערכאה אחרת שאינו מתכנן לגרש את אשתו – התנהלות שבית הדין הגדיר כעיגון מכוון ופסול.

הרחקות רבינו תם – מה הן ומדוע אינן כפייה?

רבינו תם, מגדולי הראשונים, קבע כי גם כאשר אין לכפות את הבעל לגרש בגופו – ניתן לנקוט בהרחקות חברתיות וקהילתיות חמורות. הרמ"א באבן העזר (סימן קנד סעיף כא) פסק כי "יכולין לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו… עד שיגרש."

מדוע אין זו כפייה אסורה? בית הדין הסביר זאת בהסתמך על הגאון רבי אליהו אלנפדרי: ההרחקה אינה פגיעה ישירה בגוף הבעל – אלא הציבור מחליט מדעתו שלא להיטיב עם מי שמזיק לאחרים ומעגן בת ישראל. "אנחנו בעצמנו גודרים דרכנו בגזית לבלתי הטיב עם האיש ההוא" – ועל כך איננו צריכים רשות מיוחדת.

ההרחקות שהוטלו בפועל

בית הדין בחיפה הורה לציבור להימנע מכל הפעולות הבאות כלפי סרבן הגט:

לא לדבר עמו כלל. לא לשאת ולתת עמו – לא במסחר ולא בכל משא ומתן ממוני. לא לארחו, לא להאכילו ולא להשקותו. לא לבקרו בחוליו. לא להושיבו בבית הכנסת. לא להעלותו לתורה. לא לאפשר לו לומר קדיש. לא לתת לו לעבור לפני התיבה. לא לשאול בשלומו. להתרחק ממנו ככל האפשר ולא לחלוק לו כבוד כלל.

צווי הגבלה מכוח החוק

מעבר להרחקות ההלכתיות, הטיל בית הדין על הבעל גם צווי הגבלה מכוח חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גרושין), התשנ"ה–1995. הגבלות אלו כוללות: איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה, מניעת עיסוק במקצוע המוסדר בחוק, והגדרת הבעל כ"לקוח מוגבל מיוחד" – המשפיע על חשבון הבנק ועל יכולתו הפיננסית. גם הגבלות אלו, קבע בית הדין, אינן כפייה אסורה, שכן אין בהן פגיעה ישירה בגוף הבעל.

פרסום שמו ותמונתו של סרבן הגט

בהחלטה משלימה מאוחרת יותר (מיום כ"ד באייר תשע"ח, 9.5.2018), לאחר שהבעל המשיך בסירובו, הרחיק בית הדין לכת והתיר לפרסם את תמונת הבעל, פרטיו האישיים וכתובתו – בכל מקום אפשרי. בית הדין פנה לכל מי שבידו לשכנע את הבעל לעשות את הנכון. זהו כלי ציבורי עוצמתי שנועד להפעיל לחץ חברתי ולסייע לאישה לצאת מעגינותה.

מה ניתן ללמוד מפסיקה זו?

פסק הדין של בית הדין הרבני בחיפה מלמד כמה לקחים מרכזיים. ראשית, בית הדין לא ימתין לנצח – כאשר בעל מסרב לציית, בית הדין ינקוט צעדים הדרגתיים ומשמעותיים. שנית, שימוש בגט ככלי מיקוח נתפס כהתנהלות פסולה המצדיקה תגובה חריפה. שלישית, מגוון הכלים שעומדים לרשות בית הדין – הלכתיים ומשפטיים כאחד – רחב מכפי שנשים רבות מודעות לו.

נמצאים במצב של עיגון? חשוב לדעת את הזכויות

זכרי, הצעד הראשון הוא ייעוץ משפטי. אל תתמודדי עם המערכת הזו לבד .אם את מתמודדת עם סרבן גט, ההלכה, הפסיקה ובתי הדין הרבניים מכירים בחומרת המצב ומאפשרים מגוון כלים לסיוע. פנייה לטוען רבני המתמחה בדיני משפחה ובייצוג בבתי הדין הרבניים היא הצעד הראשון והחשוב ביותר – ייצוג נכון יכול לקדם באופן משמעותי את קבלת הגט ולהביא לסיום העגינות בהקדם האפשרי.

המאמר מבוסס על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי חיפה, תיק 1078402/11, ניתן ביום כ"ג במרחשוון תשע"ח (12.11.2017) והחלטה מיום כ"ד באייר תשע"ח (9.5.2018). אין במאמר זה משום ייעוץ משפטי.