היום, 19/02/2025, נפל דבר בישראל !!
בג"ץ ברוב דעות, קבע כי אין סמכות לבית הדין הרבני לדון במזונות ילדים ללא הסכמת שני הצדדים !! מה אומר שאלפי פסקי דין שניתנו על סמך דעתו של בית הדין הרבני הגדול בפרשנות של "הלכת שרגאי" – בטלים !!
מה שאומר, שמדובר ברעידת אדמה של ממש, צונאמי, שייגרם באלפי בתים בישראל.
להלן סקירה קצרה מפסק הדין התקדימי
בג"ץ 5598/21
פסק הדין עוסק בסוגיית סמכות בית הדין הרבני לדון בתביעות מזונות ילדים המוגשות במסגרת הליך גירושין. על פי הלכת שרגאי, בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים כאשר מדובר בתביעה נפרדת, אלא רק בהקשר של תביעות גירושין. ההחלטות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים בנוגע למזונות ילדים בהליך גירושין התקבלו בהיעדר סמכות, ולכן יש לבטלן.
כמו כן, ישנה הבחנה בין תביעת מזונות לבין תביעת השבת הוצאות שנעשו למזונות הילדים. תביעת השבה עוסקת בהחזר הוצאות שהוציא הורה אחד למזונות הילד, בעוד שתביעת המזונות עצמה נוגעת לזכות הילד למזונות מההורה החייב בכך.
בפסק הדין מתוארת מחלוקת משפטית לגבי פרשנות הלכת שרגאי והשלכותיה על סמכות בתי הדין הרבניים והסמכות של בתי המשפט לענייני משפחה בהקשר של תביעות מזונות ילדים. המחלוקת נוגעת לפרשנות של הלכת שרגאי שעסקה בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעות מזונות ילדים.
במהלך פסק הדין, הוצגו שתי פרשנויות עיקריות:
- הפרשנות של השופטת רות רונן – הלכת שרגאי מגבילה את סמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות רק בנוגע לתביעות השבה (למשל, החזר כספים שניתנו בעבר או התחייבות להוצאות עתידיות קונקרטיות), אך לא תביעות מזונות רגילות. לדידה, הלכת שרגאי אינה נועדה להקל על נשים בתהליך הגירושין, אלא למנוע מבתי הדין הרבניים לקבוע מזונות באופן שרירותי.
- הפרשנות של השופט נ' סולברג – הוא טוען כי הלכת שרגאי לא מגבילה את סמכות בתי הדין הרבניים להכריע בתביעות מזונות לילדים, אלא רק קובעת שהילדים יכולים תמיד לפנות לבית המשפט לענייני משפחה במקרים של שינוי במזונות. מכאן הוא סבור שהסמכות של בתי הדין הרבניים נשארת רחבה יותר, ומטרתה להגן על זכויות הנשים במסגרת הליך הגירושין.
בהתבסס על הנימוקים הללו, המחלוקת לא נוגעת רק להסמכות של בית הדין, אלא גם לגורמים כמו שינויי מדיניות בהליכי גירושין, האיזון בין זכויות נשים וגברים, והגנה על טובת הילד בהליך הפסיקה.
מסקנת פסק הדין התקדימי
למעשה, בית המשפט העליון קובע ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של השו' סולברג) כי יש להבחין בין שני סוגי התביעות, והסמכות לדון במזונות ילדים אינה ניתנת לבית הדין הרבני בהקשר של גירושין ללא הסכמת שני הצדדים.
לפיכך, הוחלט לקבל את העתירות ולהפוך את הצו על תנאי למוחלט, ולבטל את החלטות בתי הדין הרבניים בנוגע למזונות הילדים.
המשמעות הינה, שפסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים שקובעים שהסמכות לדון במזונות נתונה להם ולא לבית המשפט לענייני משפחה במצב בו אחד הצדדים הביע התנגדות לסמכות – הינם בטלים והסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.
יש משמעויות רבות לפסק דין זה, ואף שאלות רבות – כגון אב שכבר שילם בגין פסקי דין שניתנו ע"י בית הדין הרבני, האם האישה – האמא – אמורה להשיב את הכסף לאב ? הרי אלו מזונות שנאכלו ? ומה אשמה האם במחלוקת המשפטית שנצטרך "להעניש" אותה להחזיר מזונות לאב ?
תשובות לשאלות אלו יינתנו בהמשך, בכל מקרה של ספק, ניתן להתייעץ עם טוען רבני בפרטים המופיעים באתר.
